חיבוק דוב

היי,
אני לא עומד בקצב של הכתיבה שלך את כותבת כל כך מעניין ולא מספיק לקרוא את כל מה שאת כותבת :)
חושב שלי דווקא די טוב עם השקט הסטרילי הזה, גורם לי להבין שזה שאני לא ממש חברותי זה בסדר, זה מותר .
ומצד שני רוצה להתפרע, ללכת למסיבת טראנס, ללכת לחוף הים, להרגיש אנשים מגעילים ודביקים ברחוב.
ועדיין טוב לי עם השקט הזה שהקורונה הפילה עלינו.

תודה על שאתה מנסה, ותודה על שאתה מגיב :) אני נוטה להציף בפוסטים כשאני מוצפת בפנים
חח התגובה שלך פה עונה על השאלה ששאלתי בפוסט האחרון על מצב הקורונה...
אני מברכת על ההפוגה מהטירוף והשגרה ונהנית מהשקט הזה, רוב הזמן. אבל ניצני געגוע לחיים ולרעש מתחילים לצוף...
אני גרה במקום מבודד גם ככה, ומאז פורים לא ממש ראיתי אנשים, אז כן, יחד עם האהבה לשקט מתעורר געגוע לרעש