עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אני פרפר אדם. רעמת תלתלים ואהבה גדולה לעולם לטבע ולחיים.
אני מציירת, מנגנת, כותבת ומלחינה.
שרה במקלחת ורוקדת לעצמי מול המראה.
אני במסע החלמה מול מישהי, קרובה שלי, ילדה יונה, נפשי שלי.
חברים
jessicaLee,yaelירחNogadiana
rozlinYN71Space Girlחֲסְרַת מַחְשָׁבָהReddingtonBarbie Blondush
Thelseרֵײזָאאחת שיודעת
נושאים
אוהבת
•  טבע
•  אומנות
•  מוזיקה
•  גשם
•  מדורה
(סמדר וינשטוק)


לא אוהבת
•  רגשות מתערבבים
•  אנשים מזוייפים
ז'אנרים
•  Blues
•  Funk
•  Folk
•  Alternative Rock
•  Rock & Roll
•  Oldies
•  Deep House
•  ישראלי
•  מוזיקת עולם
אמנים ישראלים
•  אמיר דדון
•  נרקיס
•  הדס קליינמן ואביב בכר
•  אורות
•  אביתר בנאי
•  עידן רייכל
•  נתן גושן
•  אהוד בנאי
שירים שמלווים תקופה
•  פרפר אדם-אביב בכר והדס
•  Zamilou-Bu Kulthoum
•  ניגון של הרב קרליבך-אורות
•  Dont let me down-Paolo Nutini
•  Summer-Skinshape
•  Keeping me alive-Jonathan Roy
•  Man O To -Nu
•  Breath me-Sia
•  על כנפי הדמיון-יציאת חירום
•  Gamabia-sona jobarteh
•  Howling Around My Happy Home-D
•  Desperado-Rihanna
•  Fallin-Nicola Cavallaro
•  Change-Tracy Chapman

הריק החסר

01/06/2020 23:30
תלתל
בדידות

את פתאום

על כל חולשותייך

מגדלים שבנית

התפרקו לך בין הידיים

מגננות חומות של הלב

והלב שמוקף בכל כך הרבה

ובכל זאת מרגיש לבד

הלב שגדל כל כך הרבה

בכל זאת מרגיש כל כך קטן

את הולכת לאיבוד בתוך עצמך

נזרקת בין הקירות של הלב

והעבר שלא מרפה

וכל אשר הווה

והעתיד הלא ידוע

 

אתה

אתה הולך ומתרחק ממני

הופך לצל של זיכרון

אהבה אינסופית

אבל הסוף

הוא בכל זאת הגיע

 

אני

אני כבר לא יודעת מי אני

ולאן אני הולכת

ואין לי שום ברירה

אלא בלבד

לגדול מזה ודי

למצוא את הכוח

להמשיך קדימה

 

הלבד שלי שורף עכשיו

וכל המהות שלי מרגישה כרגע חסרה

את, את כל כך יפה

והחיים שרטו אותך עמוק כל כך

וכל החולשות שלך

לפנייך

צועקים את הריק החסר

ריקי
02/06/2020 11:41
מדהים
תלתל
04/06/2020 17:46
תודה יקרה!!!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מבוקש/ אדמיאל קוסמן

מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם
וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל
מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי
אַשר יָצאָה מִן הַתֵבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר,
ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה.
שיר טיבטי

אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות:
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו.


אני הולך ברחוב אחר.