עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אני פרפר אדם. רעמת תלתלים ואהבה גדולה לעולם לטבע ולחיים.
אני מציירת, מנגנת, כותבת ומלחינה.
שרה במקלחת ורוקדת לעצמי מול המראה.
אני במסע החלמה מול מישהי, קרובה שלי, ילדה יונה, נפשי שלי.
חברים
jessicaLee,yaelירחNogadiana
rozlinYN71Space Girlחֲסְרַת מַחְשָׁבָהReddingtonBarbie Blondush
Thelseרֵײזָאאחת שיודעת
נושאים
אוהבת
•  טבע
•  אומנות
•  מוזיקה
•  גשם
•  מדורה
(סמדר וינשטוק)


לא אוהבת
•  רגשות מתערבבים
•  אנשים מזוייפים
ז'אנרים
•  Blues
•  Funk
•  Folk
•  Alternative Rock
•  Rock & Roll
•  Oldies
•  Deep House
•  ישראלי
•  מוזיקת עולם
אמנים ישראלים
•  אמיר דדון
•  נרקיס
•  הדס קליינמן ואביב בכר
•  אורות
•  אביתר בנאי
•  עידן רייכל
•  נתן גושן
•  אהוד בנאי
שירים שמלווים תקופה
•  פרפר אדם-אביב בכר והדס
•  Zamilou-Bu Kulthoum
•  ניגון של הרב קרליבך-אורות
•  Dont let me down-Paolo Nutini
•  Summer-Skinshape
•  Keeping me alive-Jonathan Roy
•  Man O To -Nu
•  Breath me-Sia
•  על כנפי הדמיון-יציאת חירום
•  Gamabia-sona jobarteh
•  Howling Around My Happy Home-D
•  Desperado-Rihanna
•  Fallin-Nicola Cavallaro
•  Change-Tracy Chapman

מה לעזאזל קרה כאן?

06/05/2020 00:51
תלתל
אין לי מושג מאיפה זה בא
לא ראיתי את זה מגיע בחיי
וגימגמתי והחלפתי צבעים 
והכל היה כל כך מביך ומגושם

ידעתי שהוא נמשך אליי
הוא היה כנה וישיר מספיק להגיד שאני מוצאת חן בעיניו
הוא הזמין אותי לצאת איתו לפני כמה שבועות ודחיתי אותו בעדינות 
הוא מקסים בעיניי, אבל לא יודעת, לא הרגשתי שהחיבור איתו הוא כזה
למרות שהשיחות איתו צוללות עמוק פנימה
למרות שאני מרגישה איתו נורא בנוח
אולי דווקא בגלל זה, אני לא יודעת

הכל מבולבל ומבולגן לי עכשיו
האינטימיות פשוט...נוצרה
הוא חיבק אותי ולרגע התאפקתי
ואז נבהלתי, התרחקתי 
ופתאום זה היה שם
הוא ניסה לנשק אותי איזה שעה
והתחמקתי באלף דרכים אלגנטיות 
עד שפתאום פשוט דפקתי לו נשיקה
הסתכלתי ימינה הסתכלתי שמאלה 
ואפילו אני לא הבנתי מאיפה זה בא
ואז הוא נישק אותי שוב
והלב שלי דפק על מאתיים
וזו היתה הנשיקה הכי קלמזית בעולם, בחיי

ולא ברור לי אם אני שם או לא שם
אם זה השכל שעוצר או הלב שעוצר
ואם אני רוצה
הלב שלי מספר לי על אלף סיבות לברוח
והשכל...השכל משתדל לשתוק עכשיו
הוא כולו משבצות בתוך הראש
הכל מתוייק בתיקיות ממויין בתתי קטגוריות 
וזה..את זה אני לא יודעת איפה לתייק

נמשכתי אליו, אבל עצרתי את עצמי
לא סמכתי על עצמי
שזה לא החרמנות שמדברת שזה לא הבדידות שמדברת 
אולי זה הקורונה אולי זה העייפות
אולי זה הפגישה עם המטפל בכלל, יצאתי ממנה עם צורך ענק
בחיבוק שלא נגמר

ברור שזה התחיל מחיבוק

אבל זה לא הרגיש נכון או מדוייק
הלב שלי לא הרגיש שהוא רוצה לטבוע בשפתיים שלו
ולא הרגיש שהוא רוצה לצאת אליו
והמוח שלי כל הזמן ניסה להשוות למקומות מוכרים
אבל זה לא היה דומה לשום דבר שכבר פגשתי

למה אני נבהלת כל כך? שאלתי בקול רם
אבל הוא לא נבהל, הוא חיבק ונתן לי מקום
הוא מקסים נורא ומשהו בי לא מרגיש איתו נוח
אולי מרגיש איתו מידי נוח
יש בו משהו קצת מלאכותי
לא כי יש בו משהו מתיפיף או מזוייף
לא יודעת משהו בי לא מתחבר אליו 

מה לעזאזל קרה כאן?

מה קורה בי?

ממה אני נבהלת כל כך?

ואולי, אולי זה פשוט לא מתיישב לי 
וזה בסדר גם להניח ולהרפות 

אולי לא צריך לדחוף בכוח

אז זהו שלא דחפתי שום דבר
זו הדינמיקה היא זזה מעצמה
הייתי כנה וגלויה נורא
וגם הוא 
ונבהלתי נורא
למה נבהלתי נורא

העברנו קרוב ל-6 שעות ביחד
והם עפו 
יש שני רגעים שנצרבו לי במיוחד

רגע אחד שישבנו על הספה גב אל גב ושרנו
והרגשתי את העוצמות של שנינו רוטטות לי בגב
אנחנו שני זייפנים מעולים, צעקנו צחקנו הרגשנו
זה היה רגע מיוחד נורא

ועוד רגע, רקדנו
והדירה שלו ממש ממש קטנה
אז זה כזה משבצת שניים לכל אחד
ואז חיבקתי אותו והוא הרים אותי
וניסיתי להגיע עם הרגליים לרצפה ובקושי הצלחתי
אז קפצתי עליו שלחתי מבט מתגרה שלחתי ראש אחורה 
הוא החזיק אותי, לא חששתי לרגע
חזרתי בחיוך קטן ורקדנו
ככה, כשאני מחבקת אותו עם הרגליים
ורקדנו

אני לא יודעת זה הרגיש נורא מוזר כשהייתי שם
לא היה לי ברור מה קורה לי ומה אני מרגישה ומה המשמעות של זה
והמילה "זוגיות" עלתה יותר מידי פעמים והבהילה אותי נורא
פתאום הצד השני אומר אותה ואני נבהלת נורא?
ולא היה לי ברור אם ומה אני רוצה
חשבתי שאני ועצמי הגיעו להבנה ביניהם
אבל אני פתאום לא סומכת על עצמי
ועצמי לא סומכת על אני
ויש שם בלאגן גדול נורא



כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מבוקש/ אדמיאל קוסמן

מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם
וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל
מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי
אַשר יָצאָה מִן הַתֵבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר,
ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה.
שיר טיבטי

אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות:
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו.


אני הולך ברחוב אחר.