לא ראיתי את זה מגיע בחיי
וגימגמתי והחלפתי צבעים
והכל היה כל כך מביך ומגושם
ידעתי שהוא נמשך אליי
הוא היה כנה וישיר מספיק להגיד שאני מוצאת חן בעיניו
הוא הזמין אותי לצאת איתו לפני כמה שבועות ודחיתי אותו בעדינות
הוא מקסים בעיניי, אבל לא יודעת, לא הרגשתי שהחיבור איתו הוא כזה
למרות שהשיחות איתו צוללות עמוק פנימה
למרות שאני מרגישה איתו נורא בנוח
אולי דווקא בגלל זה, אני לא יודעת
הכל מבולבל ומבולגן לי עכשיו
האינטימיות פשוט...נוצרה
הוא חיבק אותי ולרגע התאפקתי
ואז נבהלתי, התרחקתי
ופתאום זה היה שם
הוא ניסה לנשק אותי איזה שעה
והתחמקתי באלף דרכים אלגנטיות
עד שפתאום פשוט דפקתי לו נשיקה
הסתכלתי ימינה הסתכלתי שמאלה
ואפילו אני לא הבנתי מאיפה זה בא
ואז הוא נישק אותי שוב
והלב שלי דפק על מאתיים
וזו היתה הנשיקה הכי קלמזית בעולם, בחיי
ולא ברור לי אם אני שם או לא שם
אם זה השכל שעוצר או הלב שעוצר
ואם אני רוצה
הלב שלי מספר לי על אלף סיבות לברוח
והשכל...השכל משתדל לשתוק עכשיו
הוא כולו משבצות בתוך הראש
הכל מתוייק בתיקיות ממויין בתתי קטגוריות
וזה..את זה אני לא יודעת איפה לתייק
נמשכתי אליו, אבל עצרתי את עצמי
לא סמכתי על עצמי
שזה לא החרמנות שמדברת שזה לא הבדידות שמדברת
אולי זה הקורונה אולי זה העייפות
אולי זה הפגישה עם המטפל בכלל, יצאתי ממנה עם צורך ענק
בחיבוק שלא נגמר
ברור שזה התחיל מחיבוק
אבל זה לא הרגיש נכון או מדוייק
הלב שלי לא הרגיש שהוא רוצה לטבוע בשפתיים שלו
ולא הרגיש שהוא רוצה לצאת אליו
והמוח שלי כל הזמן ניסה להשוות למקומות מוכרים
אבל זה לא היה דומה לשום דבר שכבר פגשתי
למה אני נבהלת כל כך? שאלתי בקול רם
אבל הוא לא נבהל, הוא חיבק ונתן לי מקום
הוא מקסים נורא ומשהו בי לא מרגיש איתו נוח
אולי מרגיש איתו מידי נוח
יש בו משהו קצת מלאכותי
לא כי יש בו משהו מתיפיף או מזוייף
לא יודעת משהו בי לא מתחבר אליו
מה לעזאזל קרה כאן?
מה קורה בי?
ממה אני נבהלת כל כך?
ואולי, אולי זה פשוט לא מתיישב לי
וזה בסדר גם להניח ולהרפות
אולי לא צריך לדחוף בכוח
אז זהו שלא דחפתי שום דבר
זו הדינמיקה היא זזה מעצמה
הייתי כנה וגלויה נורא
וגם הוא
ונבהלתי נורא
למה נבהלתי נורא
העברנו קרוב ל-6 שעות ביחד
והם עפו
יש שני רגעים שנצרבו לי במיוחד
רגע אחד שישבנו על הספה גב אל גב ושרנו
והרגשתי את העוצמות של שנינו רוטטות לי בגב
אנחנו שני זייפנים מעולים, צעקנו צחקנו הרגשנו
זה היה רגע מיוחד נורא
ועוד רגע, רקדנו
והדירה שלו ממש ממש קטנה
אז זה כזה משבצת שניים לכל אחד
ואז חיבקתי אותו והוא הרים אותי
וניסיתי להגיע עם הרגליים לרצפה ובקושי הצלחתי
אז קפצתי עליו שלחתי מבט מתגרה שלחתי ראש אחורה
הוא החזיק אותי, לא חששתי לרגע
חזרתי בחיוך קטן ורקדנו
ככה, כשאני מחבקת אותו עם הרגליים
ורקדנו
אני לא יודעת זה הרגיש נורא מוזר כשהייתי שם
לא היה לי ברור מה קורה לי ומה אני מרגישה ומה המשמעות של זה
והמילה "זוגיות" עלתה יותר מידי פעמים והבהילה אותי נורא
פתאום הצד השני אומר אותה ואני נבהלת נורא?
ולא היה לי ברור אם ומה אני רוצה
חשבתי שאני ועצמי הגיעו להבנה ביניהם
אבל אני פתאום לא סומכת על עצמי
ועצמי לא סומכת על אני
ויש שם בלאגן גדול נורא


















