אני פרפר אדם. רעמת תלתלים ואהבה גדולה לעולם לטבע ולחיים. אני מציירת, מנגנת, כותבת ומלחינה. שרה במקלחת ורוקדת לעצמי מול המראה. אני במסע החלמה מול מישהי, קרובה שלי, ילדה יונה, נפשי שלי.
• Blues • Funk • Folk • Alternative Rock • Rock & Roll • Oldies • Deep House • ישראלי • מוזיקת עולם
אמנים ישראלים
• אמיר דדון • נרקיס • הדס קליינמן ואביב בכר • אורות • אביתר בנאי • עידן רייכל • נתן גושן • אהוד בנאי
שירים שמלווים תקופה
• פרפר אדם-אביב בכר והדס • Zamilou-Bu Kulthoum • ניגון של הרב קרליבך-אורות • Dont let me down-Paolo Nutini • Summer-Skinshape • Keeping me alive-Jonathan Roy • Man O To -Nu • Breath me-Sia • על כנפי הדמיון-יציאת חירום • Gamabia-sona jobarteh • Howling Around My Happy Home-D • Desperado-Rihanna • Fallin-Nicola Cavallaro • Change-Tracy Chapman
היי, איזון! חי בעיר, גדלתי בישוב חקלאי, לא יכול בלי הטבע , מוצא את עצמי לפחות פעמיים בשבוע יוצא לטייל בטבע בכדי לצורך מעט ממנו להשלים חוסרים, ועדיין לא מסוגל בלי לפתוח את הדלת של הבית ללצאת החוצה ולראות עשרות אנשים, זה עושה לי טוב. יום כיפור מפחיד אותי במידה מסויימת עם השקט שלו.
אולי תקופת הקורונה מוציאה מאיתנו געגועים למה שחשבנו שהוא מובן מאליו. את כמובן יודע שאני לגמרי מזדהה איתך. אנחנו הכל מהכל, אוהבים הכל מהכל, פשוט עכשיו נראה שיש יותר שקט מרעש. איך הגעת למעבר מהעיר למושב?
לגמרי געגועים סיפור המעבר קשור לאמא שלי, שקצה בחיי העיר כשהיא הכריזה שהם עוברים למושב הכרזתי שאני עוברת איתם ואם לא יהיה מקום אני אפתח אוהל בגינה מפה לשם..אני גרה בדירה קטנה בקצה מושב קטן
בתור מישהו שכל החיים גר בעיר, אני לגמרי רואה את הקסם במקום טבעי יותר כמו מושב, אבל גם לא חסר קסם בעיר :) מבין לגמרי את הדיסוננס. לפעמים נראה לי שצריך להתרחק גם כדי להתגעגע, וכדי להבין יותר מה המקום שלך. קצת מקנא בך, בא לי גם קצת מושב בלי לעשות חשבון לאף אחד :)
אני גר בעיר כל החיים שלי, ואני באמת לא רואה את עצמי מסתדר מתישהו במקום שקט. קלטתי את זה עוד בצבא כשישנתי אצל חבר שגר בקיבוץ. שיגעון זו מילה טובה לתאר את מה שהרגשתי בשבת בבוקר כשהצלחתי לשמוע את הנשימות של עצמי ודממה מוחלטת מבחוץ. אבל נראה שאת פשוט צריכה למצוא איזון כלשהו בין השניים. יש אנשים שאוהבים גם וגם, ויש כאלה שאוהבים רק צד אחד. ושני המקרים הם סבבה לגמרי :)
אני יכולה להבין אותך.. אני גרה בעיר אבל יש מין אזור של 2 גבעות שמבודדים תמיד צחקו עליני שאנחנו הילדים של הגבעה שהכול ירוק מסביבם והם לא באמת קשורים לעיר אבל באמתתת שלא הפריע לי שיגידו מה שהם רוצים. אני אוהבת את השקט אני אוהבת את הירוק .. והיתי רוצה יותר אולי קיבוץ אולי ישוב.. ובכן גם גרתי בתא" כמה שנים יש בזה יופי וכיף שכולם יושבים בשישי בבוקר בבתי קפה ומסתובבים עם הכלב הכול רועש וחיי אבל עידן השקט קונה אותי יותר
אני מבין את הדיסוננס. אני גר בתל אביב שלוש שנים. מחד אני ממש נהנה מהאנרגיות שיש פה, ושהכל קרוב ונוח. לצאת ולראות מלא אנשים יפים. ותמיד יש מה לעשות. מאידך, אני גם מאוד אוהב את הטבע. הכל יותר רגוע שלוו ואת מרגישה שאת יכולה פשוט לעצור לנשום עמוק ולהתנתק קצת מהלחצים של היום יום.
האמת שאני אף פעם לא התחברתי לטבע, לא נוח לי שם. אבל יש לי רגעים של געגוע לבית של סבא וסבתא באוקראינה, ליד אגם, והכל טבע. לגמרי רעש של צרצרים וכל כך חשוך שם בלילה בלי תאורת רחוב שאפשר לראות את שביל החלב.
אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק אני נופל לתוכו. אני אבוד… אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.
אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת.
אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל. עיני פקוחות: אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי. אני יוצא מיד.
אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני עוקף אותו.
;){kind=link}