עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אני פרפר אדם. רעמת תלתלים ואהבה גדולה לעולם לטבע ולחיים.
אני מציירת, מנגנת, כותבת ומלחינה.
שרה במקלחת ורוקדת לעצמי מול המראה.
אני במסע החלמה מול מישהי, קרובה שלי, ילדה יונה, נפשי שלי.
חברים
jessicaLee,yaelירחNogadiana
rozlinYN71Space Girlחֲסְרַת מַחְשָׁבָהReddingtonBarbie Blondush
Thelseרֵײזָאאחת שיודעת
נושאים
אוהבת
•  טבע
•  אומנות
•  מוזיקה
•  גשם
•  מדורה
(סמדר וינשטוק)


לא אוהבת
•  רגשות מתערבבים
•  אנשים מזוייפים
ז'אנרים
•  Blues
•  Funk
•  Folk
•  Alternative Rock
•  Rock & Roll
•  Oldies
•  Deep House
•  ישראלי
•  מוזיקת עולם
אמנים ישראלים
•  אמיר דדון
•  נרקיס
•  הדס קליינמן ואביב בכר
•  אורות
•  אביתר בנאי
•  עידן רייכל
•  נתן גושן
•  אהוד בנאי
שירים שמלווים תקופה
•  פרפר אדם-אביב בכר והדס
•  Zamilou-Bu Kulthoum
•  ניגון של הרב קרליבך-אורות
•  Dont let me down-Paolo Nutini
•  Summer-Skinshape
•  Keeping me alive-Jonathan Roy
•  Man O To -Nu
•  Breath me-Sia
•  על כנפי הדמיון-יציאת חירום
•  Gamabia-sona jobarteh
•  Howling Around My Happy Home-D
•  Desperado-Rihanna
•  Fallin-Nicola Cavallaro
•  Change-Tracy Chapman

חיבוק דוב

25/04/2020 22:51
תלתל
חיבוק, קורונה
האמת היא?
שאני מבורכת
אין לי באמת דרכים להסביר
את החלל הזה שיש לי בפנים
עם כל הכבוד שיש לי למסע העבר
ולדרך הארוכה שעברתי כדי להגיע להיכן שאני היום
עברתי הרבה, בחיי
אבל לפעמים הבור הפנימי הזה...
לפעמים צריך לחנוק אותו בחיבוק דוב
ולהזכיר לו שיש בו עוד טוב

קצת מוזר לי לפתוח שבוע
בשקט הסטרילי הזה
האמת? אני כבר קצת מתגעגעת החוצה
ולקח לגעגוע הזה זמן להגיע

בא לי אנשים
אבל גם בלי הקורונה
נראה לי שהם קצת חסרים בחיים שלי

בא לי מקום להרגיש בו אהובה ושייכת 
בא לי מקום להרגיש בו חופשייה ומשוחררת
בא לי מקום להרגיש בו רגועה ומאושרת

26/04/2020 10:54
היי,
אני לא עומד בקצב של הכתיבה שלך את כותבת כל כך מעניין ולא מספיק לקרוא את כל מה שאת כותבת :)
חושב שלי דווקא די טוב עם השקט הסטרילי הזה, גורם לי להבין שזה שאני לא ממש חברותי זה בסדר, זה מותר .
ומצד שני רוצה להתפרע, ללכת למסיבת טראנס, ללכת לחוף הים, להרגיש אנשים מגעילים ודביקים ברחוב.
ועדיין טוב לי עם השקט הזה שהקורונה הפילה עלינו.
תלתל
26/04/2020 14:39
תודה על שאתה מנסה, ותודה על שאתה מגיב :) אני נוטה להציף בפוסטים כשאני מוצפת בפנים
חח התגובה שלך פה עונה על השאלה ששאלתי בפוסט האחרון על מצב הקורונה...
אני מברכת על ההפוגה מהטירוף והשגרה ונהנית מהשקט הזה, רוב הזמן. אבל ניצני געגוע לחיים ולרעש מתחילים לצוף...
אני גרה במקום מבודד גם ככה, ומאז פורים לא ממש ראיתי אנשים, אז כן, יחד עם האהבה לשקט מתעורר געגוע לרעש
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מבוקש/ אדמיאל קוסמן

מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם
וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל
מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי
אַשר יָצאָה מִן הַתֵבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר,
ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה.
שיר טיבטי

אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות:
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו.


אני הולך ברחוב אחר.