שאני מבורכת
אין לי באמת דרכים להסביר
את החלל הזה שיש לי בפנים
עם כל הכבוד שיש לי למסע העבר
ולדרך הארוכה שעברתי כדי להגיע להיכן שאני היום
עברתי הרבה, בחיי
אבל לפעמים הבור הפנימי הזה...
לפעמים צריך לחנוק אותו בחיבוק דוב
ולהזכיר לו שיש בו עוד טוב
קצת מוזר לי לפתוח שבוע
בשקט הסטרילי הזה
האמת? אני כבר קצת מתגעגעת החוצה
ולקח לגעגוע הזה זמן להגיע
בא לי אנשים
אבל גם בלי הקורונה
נראה לי שהם קצת חסרים בחיים שלי
בא לי מקום להרגיש בו אהובה ושייכת
בא לי מקום להרגיש בו חופשייה ומשוחררת
בא לי מקום להרגיש בו רגועה ומאושרת


















