עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אני פרפר אדם. רעמת תלתלים ואהבה גדולה לעולם לטבע ולחיים.
אני מציירת, מנגנת, כותבת ומלחינה.
שרה במקלחת ורוקדת לעצמי מול המראה.
אני במסע החלמה מול מישהי, קרובה שלי, ילדה יונה, נפשי שלי.
חברים
jessicaLee,yaelירחNogadiana
rozlinYN71Space Girlחֲסְרַת מַחְשָׁבָהReddingtonBarbie Blondush
Thelseרֵײזָאאחת שיודעת
נושאים
אוהבת
•  טבע
•  אומנות
•  מוזיקה
•  גשם
•  מדורה
(סמדר וינשטוק)


לא אוהבת
•  רגשות מתערבבים
•  אנשים מזוייפים
ז'אנרים
•  Blues
•  Funk
•  Folk
•  Alternative Rock
•  Rock & Roll
•  Oldies
•  Deep House
•  ישראלי
•  מוזיקת עולם
אמנים ישראלים
•  אמיר דדון
•  נרקיס
•  הדס קליינמן ואביב בכר
•  אורות
•  אביתר בנאי
•  עידן רייכל
•  נתן גושן
•  אהוד בנאי
שירים שמלווים תקופה
•  פרפר אדם-אביב בכר והדס
•  Zamilou-Bu Kulthoum
•  ניגון של הרב קרליבך-אורות
•  Dont let me down-Paolo Nutini
•  Summer-Skinshape
•  Keeping me alive-Jonathan Roy
•  Man O To -Nu
•  Breath me-Sia
•  על כנפי הדמיון-יציאת חירום
•  Gamabia-sona jobarteh
•  Howling Around My Happy Home-D
•  Desperado-Rihanna
•  Fallin-Nicola Cavallaro
•  Change-Tracy Chapman

שקים

20/04/2020 10:19
תלתל
פריקה, בכי, משפחה
קמתי עייפה
זה כבר זמן מה
שאני לא ממש ישנה
לא שלפני כן ישנתי
שינה זה אחת המורכבויות בחיים שלי
בקיצור, אז זה כבר זמן מה שהשינה ממש לא מספקת
והגוף שלי כואב ומדבר את הנפש
ולמרות שאני ממש משתדלת
ועושה עבודה די טובה
בלשמור את הראש למעלה ולהמשיך לתפקד
בימים האחרונים הסתובבתי עם קשר בבטן
והקשר הזה אכל אותי מבפנים
עד שהתרסקתי
קפצתי לאמא שלי (שגרה צמוד אליי) לקחת משהו 
והתפרקתי בבכי
היא הניחה את כל מה שהתעסקה בו
והתפנתה אליי
ובכיתי ובכיתי ופתאום הכל יצא
כל השקים שאני סוחבת על הגב לבד
זו פעם ראשונה שאני מדברת על כל זה 
כשנרגעתי מספיק בשביל להצליח לדבר בלי להשתנק
התיישבנו עם דף ועשינו סדר בכל הסבטוחה הזאתי
וככל שהסבטוחה הזאת הסתדרה על נייר
לא נפתרה, זה רק הקשר שהפך לקצת יותר מסודר
יחד עם הסבטוחה הזאת התחיל להשתחרר גם הקשר בבטן שלי
והרגשתי קצת פחות לבד

מערכת היחסים שלי עם המשפחה ועם אמא שלי בפרט
עברה תהפוכות בשנים האחרונות
היו לי שנים שהסתובבתי בתחושה של אין לי בית לחזור אליו
היו לי לילות בלי גג מעל הראש וימים שהסתובבתי רעבה 
מנסה לחשב כמה אוכל השקלים הבודדים שיש לי יכולים להספיק
שנים ששתקתי. התמודדתי עם הכל לבד

ואפילו שהיום הכל אחרת לגמרי
יש לי בית ויש לי גב
וזה בכלל בכלל לא מובן מאליו
לפעמים בכל זאת איזו פינה הישרדותית במוח שלי מתעוררת
מתקשה להשען מתקשה להבין 
שבאמת באמת אוהבים אותי
שהם באמת באמת כאן
שהם לא יחטפו שוב סיבוב
זה קרה כל כל הרבה בעבר
הם באמת כאן
ויש לי מקום
אני לא צריכה להלחם עליו
נלחמתי כל כך הרבה בעבר

אז...
זה ריגש אותי
שהיא עזבה את הכל והיתה שם
זה מרגש אותי כל פעם מחדש
ובכלל בכלל לא מובן מאליו

אז התעוררתי עייפה...
ממש עייפה
אחרי לילה טרוף
אבל הלב שלי בכל זאת קם עם חיוך
וריקוד פנימי קטן
הקשר בבטן נרגע 
ועדיין יש לי ערימות של שקים לסדר
אבל אני מרגישה שיש לי קצת יותר כוח לסחוב אותם

Thelse
20/04/2020 13:31
יחסים עם הורים זה דבר כל כך מורכב וקשה.
מלמדים אותנו שהאהבה ההורית היא ללא שום תנאי ונצחית. וזה נכון בשביל חלק מהאנשים, אבל יש פעמים שמגלים שזה לא לגמרי נכון. וכמו עם כל בנאדם אחר גם אהבה הורית היא אהבה שצריך לטפח וצריך להתפייס לפעמים. וכשמגלים את זה זה כל כך כואב. אבל אני חושב שזה גורם להעריך יותר את ההורים ואת ההקרבות שהם עושים. וזה מקרב.

בקשר לשינה- אני קצת באותו המצב.
יש שיטה שנקראת 4-7-8, זה קצת עוזר לפעמים. מכניסים אויר במשך ארבע שניות, מחזיקים שבע שניות ומוציאים במשך שמונה שניות. זה לא לגמרי עוזר אבל זה קצת מרגיע ולפעמים זה מצליח אז שווה לנסות
רֵײזָא
22/04/2020 21:19
ואו!!!! צמרמורות נישנות
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מבוקש/ אדמיאל קוסמן

מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם
וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל
מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי
אַשר יָצאָה מִן הַתֵבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר,
ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה.
שיר טיבטי

אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות:
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.


אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו.


אני הולך ברחוב אחר.