קמתי עייפה
זה כבר זמן מה
שאני לא ממש ישנה
לא שלפני כן ישנתי
שינה זה אחת המורכבויות בחיים שלי
בקיצור, אז זה כבר זמן מה שהשינה ממש לא מספקת
והגוף שלי כואב ומדבר את הנפש
ולמרות שאני ממש משתדלת
ועושה עבודה די טובה
בלשמור את הראש למעלה ולהמשיך לתפקד
בימים האחרונים הסתובבתי עם קשר בבטן
והקשר הזה אכל אותי מבפנים
עד שהתרסקתי
קפצתי לאמא שלי (שגרה צמוד אליי) לקחת משהו
והתפרקתי בבכי
היא הניחה את כל מה שהתעסקה בו
והתפנתה אליי
ובכיתי ובכיתי ופתאום הכל יצא
כל השקים שאני סוחבת על הגב לבד
זו פעם ראשונה שאני מדברת על כל זה
כשנרגעתי מספיק בשביל להצליח לדבר בלי להשתנק
התיישבנו עם דף ועשינו סדר בכל הסבטוחה הזאתי
וככל שהסבטוחה הזאת הסתדרה על נייר
לא נפתרה, זה רק הקשר שהפך לקצת יותר מסודר
יחד עם הסבטוחה הזאת התחיל להשתחרר גם הקשר בבטן שלי
והרגשתי קצת פחות לבד
מערכת היחסים שלי עם המשפחה ועם אמא שלי בפרט
עברה תהפוכות בשנים האחרונות
היו לי שנים שהסתובבתי בתחושה של אין לי בית לחזור אליו
היו לי לילות בלי גג מעל הראש וימים שהסתובבתי רעבה
מנסה לחשב כמה אוכל השקלים הבודדים שיש לי יכולים להספיק
שנים ששתקתי. התמודדתי עם הכל לבד
ואפילו שהיום הכל אחרת לגמרי
יש לי בית ויש לי גב
וזה בכלל בכלל לא מובן מאליו
לפעמים בכל זאת איזו פינה הישרדותית במוח שלי מתעוררת
מתקשה להשען מתקשה להבין
שבאמת באמת אוהבים אותי
שהם באמת באמת כאן
שהם לא יחטפו שוב סיבוב
זה קרה כל כל הרבה בעבר
הם באמת כאן
ויש לי מקום
אני לא צריכה להלחם עליו
נלחמתי כל כך הרבה בעבר
אז...
זה ריגש אותי
שהיא עזבה את הכל והיתה שם
זה מרגש אותי כל פעם מחדש
ובכלל בכלל לא מובן מאליו
אז התעוררתי עייפה...
ממש עייפה
אחרי לילה טרוף
אבל הלב שלי בכל זאת קם עם חיוך
וריקוד פנימי קטן
הקשר בבטן נרגע
ועדיין יש לי ערימות של שקים לסדר
אבל אני מרגישה שיש לי קצת יותר כוח לסחוב אותם


















